בלוקצ'יין בעולם העסקי: חלק שני - "חוזים חכמים" בהסכמים מסחריים.

הטמעת חוזה חכם הנכתב על גבי רשת הבלוקצ'יין בהסכמים משפטיים

זהו מאמר שני בסדרה, אשר במסגרתו נבחן יישומים קונקרטיים של טכנולוגיית הבלוקצ'יין בהקשרים עסקיים מגוונים (שאינם קשורים למטבעות קריפטוגרפיים). הפעם נתעמק בנושא חוזים חכמים (Smart Contracts) ואוטומציה של התקשרויות משפטיות-מסחריות.

מהותם של חוזים חכמים: הגדרה והבהרה

ביסודה, טכנולוגיית הבלוקצ'יין מהווה סוג של רישום דיגיטלי (Ledger) מאובטח ומשותף. ניתן לתארה כמאגר נתונים בעל אמינות גבוהה, אשר מרגע הטבעת מידע בו, הופך כמעט בלתי ניתן לשינוי. אופיו המבוזר מאפשר למספר גורמים להחזיק עותקים של הרישום ולאמת את תקינותו.

חוזה חכם הינו, הלכה למעשה, תוכנת מחשב הפועלת על גבי תשתית הבלוקצ'יין. זהו הסכם אשר תנאיו מגולמים ישירות בקוד תוכנה. העיקרון המרכזי פשוט ומושתת על לוגיק

ת "אם-אז" (if-then): "במידה שתנאים מסוימים, אשר הוגדרו והוסכמו מראש, מתקיימים, אזי פעולות ספציפיות מתבצעות באופן אוטומטי."

לדוגמה:

• אם מסירת משלוח מאושרת על-ידי מערכת מעקב לוגיסטית מהימנה (שנתוניה מוזנים לבלוקצ'יין), אז תשלום משוחרר אוטומטית מחשבון א' לחשבון ב'.

• אם השלמת אבן דרך בפרויקט מאושרת על-ידי מפקח בלתי תלוי ומוסכם (שהסמכתו נרשמת בבלוקצ'יין), אז נתח המימון הבא משתחרר אוטומטית.

המשמעות היא נטילת רכיבים תפעוליים וטרנזקציונליים מהסכמים משפטיים קיימים והפיכת ביצועם לאוטומטי, על בסיס אירועים (טריגרים) הניתנים לאימות אובייקטיבי.

אמון מוגבר וויתור על שליטה ישירה

הטמעת קוד תוכנה בהסכם משפטי הופכת למורכבת יותר ודורשת שינוי תפיסתי. שימוש יעיל בחוזים חכמים מחייב, לעיתים קרובות, הפקדת מידה רבה של אמון במנגנון האוטומטי אשר תוכנן.

ניתן להקביל זאת לעסקת נדל"ן סטנדרטית, בה הקונה מפקיד כספים בחשבון נאמנות. הנאמן, צד שלישי מהימן, מחזיק בכספים ומשחררם למוכר רק לאחר התקיימות תנאים מוגדרים, כגון רישום הנכס על שם הקונה. במקרה זה, האמון ניתן בנאמן ובתהליך המשפטי המקובל.

חוזה חכם יכול למלא תפקיד דומה לזה של נאמן דיגיטלי ואוטומטי. אולם, ה"נאמן" במקרה זה הוא קוד תוכנה. מרגע שהושגה הסכמה על תנאי ה"אם-אז" והחוזה החכם הוטמע, הוא יבצע את ההוראות באופן מדויק עם התקיימות התנאים, כפי שאומתו על-ידי הנתונים שקיבל. משמעות הדבר היא שהצדדים לחוזה מוותרים במידה מסוימת על שליטה ישירה וידנית באותו שלב ביצוע ספציפי. אם הנתונים המוסכמים מצביעים על "התנאי התקיים", הפעולה תתבצע.

הדוגמה לעיל של נאמן בעסקת נדל”ן קלה לנו “לעיכול” משום שאנו רגילים לה והיא נתפסת כברורה מאילה. אולם, ניתן לחשוב על מקרים פחות אינטואיטיבים. לדוגמה, קידוד של העברה אוטומטית של פיצויים מוסכמים. אם הגדרת ההפרה והתנאי המפעיל (טריגר) את מנגנון הפיצויים הם ברורים לחלוטין וניתנים לאימות אובייקטיבי באמצעות אורקל, האוטומציה עשויה לחסוך משאבי זמן ועלויות משפטיות ניכרות.

אין זה בהכרח מצב שלילי; למעשה, הוא עשוי להיות יעיל ביותר, אך הוא מחייב רמה גבוהה של בדיקת נאותות (Due Diligence) ואמון מקדימים:

1. אמון בקוד (Trust in Code): החוזה החכם חייב להיות מנוסח (מקודד) בקפידה ולהיבדק ביסודיות כדי להבטיח שהוא משקף במדויק את ההיגיון העסקי והכוונה המשפטית. שגיאות (Bugs) או עמימות בקוד עלולים להוביל לתוצאות בלתי רצויות.

2. אמון בנתונים (Trust in Oracles): החוזה החכם תלוי בקבלת מידע אמין מהעולם החיצוני כדי לקבוע את התקיימות התנאים. מקורות נתונים אלו, המכונים "אורקלים", חייבים להיות מוסכמים ומהימנים (למשל, שירות מטאורולוגי מוסמך לצורך תשלום פיצוי ביטוחי, או ממשק תכנות יישומים (API) של חברת שילוח מוסכמת לאישור מסירה).

3. אמון בתהליך (Trust in the Process): נדרשת הסכמה כי הביצוע האוטומטי, המבוסס על קלט נתונים מוסכם, עדיף על התערבות אנושית, על עיכובים פוטנציאליים ועל מחלוקות העלולות לנבוע מפרשנות אנושית או משיקול דעת סובייקטיבי בנקודת הביצוע.

היבט פרקטי נוסף: הקצאת (נעילת) כספים

סוגיית תזרים המזומנים והשלכותיה הפוטנציאליות עולות, מטבע הדברים, כנקודה מרכזית לדיון בשלב זה, הרי לצורך ביצוע אוטומטי של עסקה פיננסית על-ידי חוזה חכם (כגון תשלום או שחרור פיצויים), הכספים הרלוונטיים צריכים, ככלל, להיות "זמינים" לחוזה. משמעות הדבר היא שלעיתים קרובות כספים אלו מוקצים ו"ננעלים" בארנק דיגיטלי ייעודי או במנגנון נאמנות הנשלט על-ידי החוזה החכם, במועד כריתת ההסכם או בסמוך לו.

הקצאת הון, אשר יכול היה לשמש לצרכים עסקיים אחרים, מהווה שיקול משמעותי. לא בכל מקרה יימצא פתרון זה כישים או רצוי, במיוחד כאשר מדובר בסכומים גדולים המוקצים לתקופות ממושכות.

אף על פי כן, אין מדובר במכשול בלתי עביר בכל הנסיבות:

• ניתוח עלות-תועלת (Risk vs. Reward): האם עלות ההון המוגבל זמנית מתקזזת ואף פחותה מהחיסכון הפוטנציאלי בעלויות יישוב סכסוכים, מהפחתת סיכון הצד שכנגד, או מקיצור משך זמן הסילוק?

• מימון מדורג (Phased Funding): קיימת אפשרות להתחייב להקצאת כספים בשלבים, בהתאמה לאבני דרך בפרויקט או בהתאם להתפתחות פרופיל הסיכון.

• בטוחות חלופיות (Alternative Collateral): פיתוחים טכנולוגיים עתידיים עשויים לאפשר שימוש בסוגים שונים של נכסים דיגיטליים (מעבר לשווי מזומנים) כבטוחה במסגרת חוזים חכמים.

הצדקה לשימוש: היתרון, בפרט בסביבות מרובות משתתפים

בהתחשב בשיקולים האמורים, נשאלת השאלה מדוע יש מקום לבחון טכנולוגיה זו. התשובה טמונה ביתרונות הפוטנציאליים, במיוחד בהקשרים הכוללים מספר רב של בעלי עניין, אשר עשויים להיות משמעותיים:

1. בהירות והפחתת עמימות: קוד תוכנה, בהיותו מנוסח היטב, פחות נתון לפרשנות סובייקטיבית מאשר מלל משפטי. הדבר עשוי לכפות רמה גבוהה יותר של בהירות בהגדרת התחייבויות ותנאים מתלים מראש.

2. תיאום משופר בין גורמים מרובים: זהו יתרון מרכזי. לדוגמה, בפרויקט פיתוח תוכנה משותף, שבו מספר חברות או צוותי פרילנסרים תורמים מודולים שונים למוצר סופי.

   • חוזה חכם יכול לנהל את שחרור התשלומים לכל תורם עם השלמת המודול שלו ועמידתו במבחני קבלה (QA) אוטומטיים או מאושרים על ידי אורקל (למשל, מנהל הפרויקט הראשי או מערכת בדיקות אוטומטית).

   • אם הפרויקט כולל חלוקת הכנסות עתידית מהמוצר, החוזה החכם יכול, עם קבלת נתוני מכירות מאורקל מהימן (למשל, פלטפורמת הפצה דיגיטלית), לחלק אוטומטית את התמלוגים לכל השותפים בהתאם לאחוזים שנקבעו מראש.

   • מנגנון זה מבטיח שקיפות בתהליך התשלום, מפחית את הצורך במעקב ידני אחר תרומות ותשלומים, ומחזק את האמון בין השותפים השונים בפרויקט, אשר עשויים להיות מבוזרים גאוגרפית.

3. שקיפות מוגברת (למשתתפים מורשים): כל הצדדים המורשים ברשת הבלוקצ'יין יכולים לעיין בכללי החוזה החכם ובתיעוד הבלתי ניתן לשינוי של ביצועיו. חשיפה משותפת זו עשויה להפחית אי-הבנות ולבנות אמון.

4. הפחתת סיכון הצד שכנגד (Counterparty Risk): האופי המתבצע-מאליו של החוזה החכם עשוי לספק ביטחון רב יותר שההתחייבויות יקוימו, במיוחד בעסקאות בינלאומיות או בהתקשרות עם שותפים חדשים שטרם נבנה עמם אמון מלא באמצעות מערכת יחסים ארוכת טווח.

הסתייגויות: האתגרים במציאות התפעולית

חוזים חכמים, על אף עוצמתם, אינם מהווים פתרון כולל, והטמעתם אינה משימה פשוטה:

• מורכבות תרגום לוגיקה חוזית לקוד ("אם-אז"): תרגום של שפה משפטית מורכבת וניואנסים עסקיים לקוד תוכנה מדויק מהווה אתגר. לא כל ההתחייבויות החוזיות ניתנות לצמצום פשוט ללוגיקת "אם-אז" בינארית.

• תלות באורקלים: איכות המערכת תלויה באיכות הנתונים שהיא מקבלת. הבטחת האמינות והאבטחה של האורקלים, והסכמה עליהם על-ידי כל הצדדים, היא קריטית. יש להתייחס למצבים של כשל אורקל או אספקת נתונים שגויים.

• השקעה ראשונית (Upfront Investment): תכנון, פיתוח קוד, ביצוע ביקורות (Audits) ושילוב של חוזים חכמים במערכות קיימות, עשויים לדרוש השקעה ראשונית משמעותית בזמן ובמשאבי מומחיות.

• אי-ודאות משפטית ורגולטורית: המסגרת המשפטית והרגולטורית המסדירה חוזים חכמים עודנה מתפתחת בתחומי שיפוט רבים. שאלות הנוגעות לפרשנות קוד על-ידי בתי משפט, ולמנגנוני יישוב סכסוכים במקרה של כשל בחוזה החכם, דורשות התייחסות משפטית.

נקודת מבט חדשה לשיתוף פעולה ולביצוע עסקאות

חרף האתגרים אשר פורטו לעיל, ההזדמנות הגלומה בחוזים חכמים היא משמעותית. הם מציעים כלי עסקי נוסף לבניית מנגנונים אוטומטיים, שקופים ויעילים להסכמים מסחריים. אין מדובר בהחלפה מוחלטת של שיקול דעת אנושי או של תהליכי משא ומתן, אלא בשימוש מושכל בטכנולוגיה לטיפול באותם רכיבים של הסכמים אשר ניתנים לאוטומציה יעילה.

עבור גופים עסקיים, אימוץ טכנולוגיה זו עשוי להתבטא ב:

• ייעול פרויקטים מורכבים והפחתת עיכובים.

• מזעור חיכוכים ועלויות בסחר בינלאומי.

• אפשור מודלים עסקיים חדשים, לרבות מיזמים משותפים ושותפויות מורכבות.

• ביסוס קשרים עסקיים חזקים ואמינים יותר, הנובעים מ"כללי משחק" תפעוליים ברורים, שקופים ונאכפים באופן אוטומטי יותר.

טכנולוגיה זו מחייבת שינוי תפיסתי – מניהול חוזים תגובתי (Reactive) לתכנון פרואקטיבי של הסכמים אוטומטיים. אף שאין זה פתרון המתאים לכל מצב, הרי שעבור נקודות תורפה ספציפיות, ובפרט כאלו המערבות תנאים מתלים ברורים, ריבוי צדדים, ושאיפה ליעילות ולוודאות מוגברות, מדובר בפיתוח המחייב הבנה ובחינה סלקטיבית.